קונטרס הכללים של מרן ראש הישיבה שליט"א הנדפס

בודאי שהניגון חשוב, ואם מקפידים בשירים בטלים לשיר

א. לגבי וברא בו יש געיא האות ב’

1. בודאי. ולכן צריך ללמוד דקדוק, ומכל מקום

אם אתה רוצה לדעת את הדברים הבסיסיים, תלמד

1. כבודו צודק בכל. אלא שאני (לצערי) איני

א. ללימוד דקדוק ולשון יש למעט בזמן לימודים

יש ספרי שירי דוד ויש ספר דקדודקי אביע"ה.

1. אסור. 2. חלילה. מותר ומצוה ללמוד דקדוק

חשוב מאד ללמוד דקדוק לצורך קריאה מדוייקת ולצורך

בשיעורים שבאתר שנמסרו בחסד ה' במשך כשנה יש

דקדוק וטעמי המקרא שעורי נפלא ומיוחד ללמוד כללי

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

שהחיינו על “אוצר החכמה”, זריקת אוכל בגלל הקפדה

יש כלל: שם אלקים או שם אדנו”ת, אם

  שימו לב השיעור הקודם היה השיעור האחרון

  סדרת שיעורים מסודרת ללימוד כללי הדקדוק עם

מסכת חיים מופלאה של הרבצת תורה במסירות נפש

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

השעה 11:00 בבוקר. השיעור בעיון כבר אמור להתחיל.

יש הרבה עצות לחדד הזכרון, כגון ללמוד בספר

תולדותיו של מייסד הישיבה בא"י ומנהלה הרה"ג הצדיק רבי שמואל עידאן זצ"ל בבואנו להעלות את זכרו של הרב המנוח זצ"ל ולכתוב את תולדותיו, בחובתנו להדגיש שאיננו מתיימרים להקיף את כל מסכת חייו המופלאה, מאחר שהיה הרב רב פעלים לתורה ולתעודה, אשר עשה רבות להגדלת תורה ולגמול חסד, ורב הנסתר על הנגלה, ורק באנו לתת פרטים מרכזיים בחייו ובפועלו, כמו הוצאת ספרים והקמת הישיבה ועוד. בתחילת המאמר כתבנו בקצרה גם על דמותו של אביו זצ"ל.

חכך האורח בסנטרו והגיב: "אם כן, סוכה זו היתה עליה שאלת חכם, ומעולם לא הכנסתי לפי דבר שהיתה עליו שאלת חכם, על כן מחמיר אני לא לאכול בסוכה זו".

"והיכן תאכל?", שאלוהו בדאגה. "אֹכַל בבית", הפטיר ה’מחמיר’…

אף כאן נזקקים אנו למבטו הזך של רבי אברהם בן הרמב"ם: המעפילים לא שמו לב לנקודה שחטאם בפרשת המרגלים לא היה בעצם ההשתדלות, כי אם בכך שהגיעו לזה, ואחר שהגיעו, לא שייך להפכם למאמינים כפייתיים. כרגע הם בדרגת בטחון פחותה יותר וההשתדלות לגביהם היא חיוב. במצב זה, להתנהג כבוטחים הרי זה נחשב כהוללות והסתמכות על נס, לכן אסר עליהם משה לעלות. וכאשר עלו, הכתוב מגדיר את מעשיהם בחריפות "ותזידו ותעלו ההרה" (לקמן יד, מג). וכשם שנענשו על חוסר בטחונם במרגלים, באותה מדה נענשו על בטחונם המופרז במעפילים, כי "לא כל הרוצה לטול את השם, יבוא ויטול" (ברכות פרק ב’ משנה ח’).